אבנים בכליות ובדרכי השתן: מניעה, אבחון וטיפול משולב בשנת 2026

אבנים בכליות ובדרכי השתן הן בעיה רפואית שכיחה בכל העולם. מחקר נרחב שפורסם לאחרונה מצא כי 1 מכל 30 ישראלים יסבול בחייו מאבן בכליות ובדרכי השתן. 

אם חוויתם פעם 'עווית כלייתית', אתם ודאי יודעים שמדובר בכאב משמעותי, בלתי נסבל,  שלעיתים מצריך טיפול דחוף בנגדי כאב חזקים ולעתים אפילו טיפול פלשני דחוף (כגון ניתוח). אך מעבר לאירוע אקוטי של פליטת אבן, חשוב לציין כי מדובר במחלה כרונית הדורשת בירור , טיפול מניעתי ומעקב קבוע למניעת סיבוכים לטווח ארוך כגון אי ספיקת כליות. 

מה חשוב לדעת?

• יש סיבות רבות להיווצרות אבנים בכליות ובדרכי השתן, לרבות סיבות מולדות, הרגלי תזונה ואורח חיים, בעיות אנטומיות,טיפול תרופתי שיכול לעודד היווצרות אבנים.

• בנוסף להתקפי כאב, אבנים בכליות ובדרכי השתן עלולות לגרום לסיבוכים, ובמקרים מסוימים להוביל לפגיעה בתפקוד הכליות.

• טיפול במקרים מורכבים או חוזרים של אבנים בכליות ובדרכי השתן כולל בירור מעמיק ושינוי תזונתי. בחלק מהמקרים ייתכן שיהיה צורך להתאים את הטיפול התרופתי או לשקול הליך ניתוחי לפינוי אבנים.

• במרפאה המשולבת לכליות ודרכי שתן תפגשו ביום אחד גם רופא מומחה לנפרולוגיה, גם רופא מומחה לאורולוגיה וגם תזונאית כליות בכירה. בסיום הפגישה תקבלו תוכנית אבחון וטיפול ברורה מותאמת למקרה הייחודי שלכם.

  
  

מה הן אבנים בכליות ובדרכי השתן?

אבנים בכליות ובדרכי השתן (בלעז: Urolithiasis או Nephrolithiasis) הן למעשה משקעים מוצקים, מעין "קריסטלים", שנוצרים בכליות כאשר חומרים מסוימים בשתן הופכים להיות מרוכזים מדי. השתן שלנו מכיל באופן טבעי מלחים ומינרלים מומסים. כאשר האיזון הזה מופר – בין אם בגלל ריכוז גבוה מדי של מלחים (כמו סידן, אוקסלט או חומצת שתן) ובין אם בגלל חוסר ב"מעכבים" טבעיים (כמו ציטראט) – המלחים הללו מתגבשים ויוצרים אבן.

האבן יכולה להישאר בכליה (ולעיתים לא לגרום כלל לכאב) או להתחיל לנוע  דרך הצינור הדק המחבר את הכליה לכיס השתן (השופכן), ולגרום לכאב ולעיתים לחסימה.

למה נוצרות אבנים ?

היווצרות אבן היא כמעט תמיד תוצאה של "ריווי-יתר" (Supersaturation) של מומסים בשתן. דמיינו שאתם מנסים להמיס כמות גדולה מדי של סוכר בכוס תה קר – בסופו של דבר, הסוכר ישקע בתחתית. כך קורה בכליות, עד שנוצרות האבנים.

הסיבות העיקריות לכך הן:

1. שתיית מים לא מספקת (מיעוט שתן): זוהי סיבה נפוצה מאוד. ככל שיש פחות נוזלים, כך ריכוז המלחים עולה. זה הסבר נפוץ לכך שאנחנו רואים יותר מקרים בקיץ, כשאנחנו נמצאים בגירעון נוזלים משמעותי יותר.

2. עודף במלחים יוצרי אבנים: תזונה עשירה במלח (נתרן), חלבון מן החי או אוקסלטים.

3. מחסור בחומרים מונעי התגבשות: בעיקר ציטראט, חומר טבעי שנמצא בפירות הדר, הנקשר לסידן ומונע ממנו להתגבש.

4. חומציות שתן (pH): שתן חומצי מדי מעודד יצירת אבני חומצת שתן, בעוד שתן בסיסי מדי עלול לעודד יצירת אבני זרחה ( פוספט).

   
   

   ד"ר גרמן קריידרמן (אורולוג בכיר, בעל מומחיות על בטיפול באבנים): 

"חשוב להבין כי מדובר במחלה כרונית. מי שסבל מהתקף אבנים פעם אחת, מצוי בסיכון של 50% לאירוע חוזר במהלך חמש השנים הקרובות. זו בדיוק הסיבה שבגללה חשוב להשלים בירור מטבולי, לבצע שינויים תזונתיים והתנהגותיים ולקבל טיפול מונע לפי הצורך. מטופל עם אבני כליה חייב להיות במעקב שנתי מסודר. הקפדה על מעקב וטיפול מונע מאפשרת לצמצם את מספר הפעולות הכירורגיות לטיפול באבנים ולמנוע נזק כלייתי לטווח ארוך"

אבנים בכליות ובדרכי השתן הן מצב נפוץ מאוד, אך כל אבן מיוחדת, וכך גם הטיפול בה

לא כל האבנים בכליות ובדרכי השתן זהות. הן נבדלות אחת מהשנייה בחומרים שמרכיבים אותן, בטיפול בהן, ובסיכוי שהן יחזרו

האם יש הבדל בין אבנים בכליות לבין אבנים בדרכי השתן?

             מדובר באותה מחלה, ההבדל העיקרי הוא במיקום האבן:

• אבנים בכליות (Nephrolithiasis): כל עוד האבן נמצאת בתוך הכליה (בגביעים או באגן הכליה) ואינה חוסמת את מוצא הכליה, היא לרוב "שקטה" (אסימפטומטית). רוב האבנים בכליות יתגלו רק בבדיקת CT או אולטרא-סאונד שהתבצע בגין סיבה אחרת לחלוטין(ממצא אקראי).

•  אבן שופכנית: זוהי האבן שגורמת לסבל. כאשר האבן יוצאת מהכליה ונתקעת בשופכן (הצינור הדק שמוביל לכיס השתן), היא עלולה לחסום את זרימת השתן. השתן שממשיך להיווצר בכליה מפעיל לחץ, שמותח את מעטפת הכליה וגורם לכאב העז המכונה "עווית כלייתית" (Renal Colic). זהו כאב חד שמופיע בגלים, מקרין מהמותן למפשעה ולגניטליה באותו צד, ומלווה לעיתים קרובות בבחילות, הקאות ודם בשתן.

אבן בשלפוחית השתן (כיס השתן). במה מדובר?

     אבנים בשלפוחית השתן לרוב נוצרות בתוך שלפוחית השתן מסיבות שונות, אך לעתים רחוקות מדובר באבן כלייתית אשר ירדה לכיס השתן ולא נפלְטָה החוצה עם זרם השתן.

אם מדובר באבן גדולה יחסית – יותר מ-1 ס"מ – או במספר רב של אבנים בכיס השתן, ייתכן ומדובר באבנים אשר נוצרו בשלפוחית. לרוב זה קשור להתרוקנות לקויה של כיס השתן, המלוּוה בשארית שתן גדולה בשלפוחית. כתוצאה ממצב כרוני זה, מלחים שוקעים וכך נוצרות אבנים.

יש גורמים רבים להתרוקנות לקויה של כיס השתן. לדוגמה, בגבר מבוגר הסיבה הכי שכיחה היא ערמונית מוגדלת.

אבן בשלפוחית השתן יכולה לגרום לתלונות חוזרות במתן שתן, כולל צריבה, דימום, קושי במתן שתן, דלקות בדרכי השתן, ולעתים רחוקות אפילו אצירת שתן – במקרה ואבן חוסמת את הצינור שמוביל שתן החוצה: השופכה (לא השופכן!). עקב כך, ברוב המקרים מומלץ לטפל באבנים בכיס השתן ולא להסתפק במעקב.

הטיפול כולל ריסוק ופינוי האבנים משלפוחית השתן, ואבחון וטיפול בסיבה המקורית לחוסר ההתרוקנות.

גורמי סיכון לאבנים בכליות 

כאמור, אבנים בכליות הן בעיה נפוצה. גורמי הסיכון העיקריים כוללים:

• היסטוריה אישית או משפחתית: אם סבלת מאבן בעבר, או אם יש לך קרוב משפחה  שסבל מאבנים, הסיכון שלך גבוה יותר.

• התייבשות כרונית: אי-שתייה מספקת (במיוחד במזג אוויר חם כמו בישראל) היא גורם סיכון משמעותי.

• תזונה: צריכה גבוהה של מלח (נתרן), חלבון מן החי (בשר, עוף, דגים) וסוכר.

• מצבים רפואיים: השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם (המכונים יחד "הסינדרום המטבולי"), מחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס), ופעילות יתר של בלוטת יותרת התריס (היפר-פאראתירואידיזם).

• מבנה אנטומי: מומים מולדים במבנה הכליות או דרכי השתן.

• תרופות: תרופות מסוימות (כמו משתנים מסוימים או תוספי סידן וויטמין D במינון יתר) עלולות להגביר את הסיכון.

  
  

פרופ' עדי לייבה (נפרולוג בכיר): "אנחנו רואים קשר ברור בין אבנים בכליות לבין מה שאנחנו מכנים 'הסינדרום המטבולי' – השמנה, סוכרת, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם. אלו לא רק גורמי סיכון, אלה מצבים שמשפיעים ישירות על הרכב השתן ורמת החומציות שלו. לכן, כשאני רואה מטופל עם אבנים, אני לא בוחן רק את האבן; אני מסתכל על הבריאות הכללית שלו. הטיפול באבנים הוא חלק מניהול כולל של לחץ הדם, הסוכרת והמשקל."

״אנחנו רואים קשר בין אבנים בכליות לבין מצבים רפואיים אחרים, ובראשם הסינדרום המטאבולי. התפקיד שלי כנפרולוג הוא להסתכל על בריאות המטופל כשלם״

ממצא מקרי של אבן בכליה

לעיתים קרובות, אבנים "שקטות" מתגלות בכליה במקרה בבדיקת הדמיה (כמו אולטרסאונד או CT בטן/גב) שנעשתה מסיבה אחרת לגמרי. מה עושים במצב כזה?

זוהי דילמה קלאסית שמדגישה את חשיבות הגישה המשולבת. על פי ההנחיות האירופאיות (EAU), במקרים מסוימים של אבנים שקטות וקטנות (בדרך כלל אבנים בחלק התחתון של כליה מתחת ל-10 מ"מ), ניתן להסתפק ב"מעקב פעיל" (Active Surveillance).

אך ההחלטה אינה פשוטה. כאן נכנס היתרון של המרפאה המשולבת:

1. האורולוג יעריך את הסיכון  של האבן: מה גודלה? היכן היא ממוקמת? האם היא עלולה לחסום את מוצא הכליה ? מה המבנה האנטומי של הכליה? האם ניתן לנסות טיפול המסה?

2. הנפרולוג יבצע במקביל בירור מטבולי: האם המטופל בסיכון גבוה לייצור אבנים נוספות? האם האבן צפויה לגדול במהירות?

במקרים מסוימים (למשל, אצל אנשים שעבודתם יכולה להעמיד אותם בסיכון בהתקף כאב משתק, כגון טייסים, או אם האבן גדלה תחת מעקב), יוחלט על טיפול ניתוחי גם אם האבן שקטה.

סיבוכים של מחלת אבנים בכליות ובדרכי השתן

מעבר לכאב העז, אבנים עלולות לגרום לסיבוכים שונים ולעיתים לנזק:

1. דלקות חוזרות בדרכי השתן (UTI): לעתים אבנים מהוות כר פורה לחיידקים. המצב גורם לכישלון לטיפול אנטיביוטי,כך שלא ניתן להיפטר מהזיהום ללא טיפול באבן.

2. אורוספסיס (Urosepsis): זיהום שמתפשט מדרכי השתן החסומות למחזור הדם. זהו מצב חירום רפואי המצריך טיפול אנטיביוטי.

3. הידרונפרוזיס (Hydronephrosis): הרחבה של אגן הכליה עקב הצטברות שתן שלא מתנקז בגלל אבן חוסמת. לחץ ממושך עלול "לחנוק" את רקמת הכליה ולגרום לירידה בתפקודה.

4. אי-ספיקת כליות כרונית (CKD): התקפים חוזרים, חסימות וזיהומים עלולים לגרום להצטלקות הדרגתית של רקמת הכליה, מה שמוביל לאובדן תפקוד כלייתי לאורך זמן.

האם מדובר באירוע חד פעמי או חוזר?

זוהי נקודה חשובה: במקרים רבים, אבן בכליה אינה אירוע חד פעמי. למעשה, על פי הנחיות האיגוד האורולוגי האמריקאי (AUA), הסיכון לחזרה של אבן נוספת עומד על כ-50% תוך 5 עד 10 שנים ללא טיפול מונע.

נתון זה מדגיש את ההבדל הקריטי בין "טיפול באירוע" (התמקדות באבן הנוכחית) לבין "ניהול מחלה" (התמקדות בסיבות שגרמו לה להיווצר). לכן, גם לאחר שהאבן יצאה והכאב חלף, מומלץ מאוד לבצע בירור מקיף. טיפול מונע הוא המפתח לשמירה על בריאות הכליות לאורך זמן.

טיפול במחלת אבנים 

הטיפול נחלק לשניים: טיפול בהתקף החריף, וטיפול מונע ארוך טווח.

פרופ' עדי לייבה (נפרולוג בכיר): "טעות נפוצה היא לחשוב שברגע שהאבן יצאה – הבעיה נפתרה. במקרים רבים, זה לא המצב. אם לא נבין למה האבן נוצרה, המטופל עלול לחזור אלינו תוך שנה-שנתיים עם אבן חדשה. הטיפול האמיתי כולל לא רק את ההתייחסות לאבן הקיימת, אלא גם, ובעיקר, את מניעת האבן הבאה. זה התפקיד המרכזי של הנפרולוג והדיאטנית."

מי מטפל באבנים בכליות ובדרכי השתן?

הטיפול המודרני והיעיל ביותר במחלת אבנים חוזרת הוא טיפול רב-תחומי משולב.

• האורולוג: "המנתח של הכליות ודרכי השתן". תפקידו לאבחן את מיקום האבן, גודלה והרכבה. על בסיס בדיקות הדמיה הוא מעריך את המבנה האנטומי של כליה ודרכי השתן, מזהה חסימות, ומעריך את הדחיפות הרפואית. האורולוג בונה את האסטרטגיה הטיפולית – האם ניתן להמתין למעבר ספונטני של האבן, האם נדרש טיפול תרופתי להקלה על המעבר, או האם יש צורך בניקוז כליה דחוף או טיפול ניתוחי באבנים.

• הנפרולוג: "רופא הכליות" או "הכימאי". תפקידו הוא לנהל את המחלה הכרונית. הוא המומחה לפענח את ה"בירור המטבולי" כדי להבין מדוע האבנים נוצרות, להתאים טיפול תרופתי למניעה, ולאזן גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם וסכרת ולשמר את התפקוד הכלייתי התקין.

• הדיאטנית הכלייתית: "האדריכלית". היא מתרגמת את הממצאים המורכבים של הנפרולוג לתוכנית תזונה מעשית. היא בונה תפריט מותאם אישית שמונע היווצרות אבנים.

נכון להיום רוב הטיפול במחלת אבנים בישראל ובעולם נמצא בידי האורולוגים בלבד. מעט מטופלים מגיעים ליעוץ נפרולוגי ויועץ תזונה. לרוב מדובר בזמני המנתה ארוכים בין מומחה למומחה.   חוסר הסנכרון הזה עלול לפגוע ביעילות הטיפול המונע.

פרופ' עדי לייבה (נפרולוג בכיר): "במודל המשולב שלנו, אני (הנפרולוג) והאורולוג מקבלים החלטה משותפת בזמן אמת. למשל, האורולוג מעריך את גודל האבן ומיקומה. אני יכול לומר לו שעל בסיס הבירור המטבולי, האבן הזו היא מסוג ציסטין וצפויה לגדול מהר, ולכן כדאי לשקול התערבות יזומה. במקביל, אני מתחיל טיפול תרופתי למניעת גדילתה. הדיאטנית יושבת איתנו ומייד מתאימה תזונה דלת-מלח ועתירת-נוזלים. זה טיפול ב-360 מעלות בביקור אחד."

טיפול בתרופות לאבנים בכליות ובדרכי השתן

הטיפול התרופתי נחלק גם הוא לשניים:

1. טיפול בכאב חריף: ניתן להשתמש במשככי כאבים מסוגים שונים כולל נוגדי דלקת (NSAIDs), שהוכחו כיעילים מאוד בהפחתת הכאב בעווית כלייתית.

2. טיפול בפליטת האבן: תרופות מסוג חוסמי אלפא (כמו טמסולוסין) עוזרות להרפות את שרירי השופכן ומקלות על אבן קטנה לצאת לבד.

3. טיפול מונע : זהו הטיפול החשוב ביותר. ההנחיות האמריקאיות (AUA) והאירופאיות (EAU) מדגישות כי יש להתאים טיפול מונע על בסיס בירור מטבולי מלא. הטיפול כולל:

   • תיאזידים: תרופות משתנות שמפחיתות את כמות הסידן המופרשת בשתן.

   • אלופורינול: תרופה המפחיתה ייצור חומצת שתן, חיונית לאבני חומצת שתן (אבני גאוט).

   • אשלגן ציטראט: תוסף שהופך את השתן לבסיסי יותר ומספק ציטראט, שמונע התגבשות.

4. טיפול המסה במטופלים מתאימים (בעיקר במטופלים עם אבני חומצה אורית) ניתן לתת טיפול המסה לתקופה של מספר חודשים. ההצלחה של הטיפול נקבעת לפי בדיקות הדמיה חוזרות. (היעלמות האבן או ירידה משמעותית בנפח נחשבת להצלחה).

טיפול בתזונה באבנים בכליות ובדרכי השתן

תזונה היא אבן הפינה במניעת אבנים. אך בניגוד למיתוסים נפוצים, הטיפול הוא לא פשוט "לשתות יותר מים" או "להימנע מסידן". כמן כן, לא כל העצות מתאימות לכל סוגי האבנים או לכל סוגי המטופלים. במצבים רפואיים מסוימים, ייתכן שתקבלו המלצות אחרות. 

1. נוזלים: בדרך כלל, המטרה היא לייצר 2.5-3 ליטר שתן ביממה. זה דורש שתייה מרובה וקבועה.

2. הגבלת מלח (נתרן): זהו אחד הגורמים המשמעותיים. מלח גורם לכליות להפריש יותר סידן לשתן, מה שמעודד יצירת אבני סידן.

3. חלבון מן החי: צריכה גבוהה מגבירה את חומציות השתן ומעלה הפרשת סידן וחומצת שתן.

4. אוקסלט: קיים בתרד, טחינה, שקדים , ורוב האגוזים שוקולד ועוד. אין צורך להימנע לחלוטין, אלא לאזן. הדרך הטובה ביותר היא לצרוך מזונות עתירי אוקסלט יחד עם מזונות עתירי סידן (למשל, יוגורט עם אגוזים) – כך הם נקשרים במעי ולא מגיעים לשתן.

5. סידן: טעות נפוצה היא להימנע מסידן! תזונה דלת-סידן דווקא מגבירה את הסיכון לאבני אוקסלט. יש לצרוך כמות סידן תזונתית רגילה (כ-1000 מ"ג ביום), רצוי ממוצרי חלב.

מרב יעקובסון נפתלי (דיאטנית קלינית בכירה): "המטופלים מגיעים אליי מבולבלים. אומרים להם 'יש לך אבן סידן, אז תפסיק לאכול מוצרי חלב'. זו טעות נפוצה. ההיפך הוא הנכון – תזונה דלת-סידן עלולה להחמיר היווצרות אבני אוקסלט. התפקיד שלי במרפאה המשולבת הוא לקחת את נתוני המעבדה מהנפרולוג ואת סוג האבן מהאורולוג, ולבנות תוכנית תזונה מאוזנת שמפחיתה את גורמי הסיכון האמיתיים – כמו מלח וחלבון מהחי – ומלמדת איך לצרוך סידן נכון, כדי שיגן על הכליות ולא יצטבר בהן."

טיפול בניתוח או בריסוק לאבנים בכליות ובדרכי השתן

כאשר אבן גדולה מדי, גורמת לכאב בלתי נסבל, חוסמת את הכליה או גורמת לזיהום – נדרשת התערבות אורולוגית. ההחלטה על סוג ההתערבות מתקבלת על ידי האורולוג על סמך הנתונים הקיימים. אפשרויות טיפול אורלוגיות נפוצות לטיפול באבנים כוללות:

• ריסוק חוץ-גופי (ESWL): שימוש בגלי הלם מחוץ לגוף הממוקדים על האבן ומפוררים אותה. מדובר בפעולה לא פולשנית (ללא כניסה לדרכי השתן) המתבצעת בחדר ניתוח בהרדמה או טשטוש. פעולה מוצלחת גורמת לפליטת פירורי אבנים בשתן.  

• אורטרוסקופיה (Ureteroscopy): הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר. כניסה עם מצלמה זעירה עם סיב אופטי דרך צינור השתן והשופכן, הגעה עד לאבן וריסוקה באמצעות סיב לייזר.לרוב לאחר הפעולה המטופל נשאר עם צינורית ניקוז פנימית, סטנט שופכני, למספר ימים. 

• ניתוח מלעורי (PCNL): למטופלים עם מסת אבנים גדולה בכליה . נכנסים לכליה עם מצלמה דקה דרך חתך זעיר בגב, מרסקים את האבן ושואבים את הפירורים. גם לאחר פעולה מסוג זה מטופל נזקק לניקוז כליה לתקופה מסוימת.

  
  

ד"ר גרמן קריידרמן (אורולוג בכיר): " המטרה שלי היא להעריך את המטופל על סמך תלונותיו , הדמיה מתאימה ובדיקות מעבדה ולהמליץ על סוג הטיפול הניתוחי המתאים ביותר עבורו.  קיימת חשיבות רבה לתיאום ציפיות וקבלת החלטה משותפת עם המטופל. ההצלחה האמיתית היא לא רק בפינוי אבנים בחדר ניתוח, אלא גם טיפול בשורש הבעיה ע"י בירור מטבולי וטיפול מונע מתאים של הנפרולוג וההמלצות של הדיאטנית. כך, עולים הסיכויים להבטיח שהמטופלים לא יחזרו אלינו עם אבן חדשה". 

צוות המרפאה המשולבת לאבנים בכליות- פרופ׳ לייבה (נפרולוג מומחה), ד״ר קריידרמן (אורולוג מומחה) ומירב יעקובסון נפתלי (תזונאית קלינית בכירה ומנהלת שירות התזונה לחולי כליה). בפגישה אחת שלושת המומחים יתנו לכם תוכנית אבחון וטיפול אחידה.

מתי לפנות למרפאה משולבת לכליות ודרכי השתן?

אם אתם סובלים מאבנים בכליות, מומלץ לשקול בירור וטיפול מקיף. המודל המשולב של נפרולוג, אורולוג ודיאטנית בביקור אחד מיועד לכל מי שרוצה לעצור את מעגל הכאב ולשמור על בריאות הכליות במפגש אחד עם רופא מומחה לכליות, רופא מנתח מומחה לאורולוגיה ותזונאית קלינאית בכירה בתחום הכליות.

מומלץ במיוחד לפנות אם:

• חווית יותר מאירוע אחד של אבן בכליות.

• אתה מוגדר כ"יצרן אבנים כרוני".

• יש לך סיפור משפחתי חזק של אבנים.

• יש לך גורמי סיכון נוספים (במיוחד: סוכרת, השמנה, אי ספיקת כליות מחלת מעי או מבנה לא-תקין של מערכת השתן).

• יש לך כליה יחידה מכל סיבה.

• אתה רוצה לקבל תמונה מלאה וטיפול מונע, ולא רק "לכבות שריפות".

• 
  

ד"ר גרמן קריידרמן (אורולוג): "אם חווית התקף של אבנים, קיבלת טיפול, והאבן יצאה – אל תחכה לפעם הבאה. הסיכוי שהיא תגיע קיים וניתן לצמצם אותו משמעותית. הפנייה למרפאה משולבת היא הדרך היעילה ביותר לבנות תוכנית מניעה מסודרת. במקום לחכות לכאב הבא, בואו נבין יחד איך למנוע אותו."

ניתן לקבוע תור למרפאה המשולבת, במהלכה תפגשו בפגישה אחת גם את פרופ׳ לייבה (נפרולוג מומחה), גם את ד״ר קריידרמן (אורולוג מומחה) וגם את מירב יעקובסון נפתלי (תזונאית קלינית בכירה) ותקבלו תוכנית אבחון וטיפול אחידה בטלפון (03-5560600) ובמייל (ono@meravmed.com).