אצירת שתן וערמונית מוגדלת - מה חשוב לדעת

שאלה 1: מהי ההגדרה של אצירת שתן חריפה וכרונית?

• אצירת שתן חריפה (Acute Urinary Retention - AUR): מצב פתאומי ומכאיב של חוסר יכולת להטיל שתן למרות שלפוחית מלאה. זהו מצב חירום רפואי.

• אצירת שתן כרונית (Chronic Urinary Retention - CUR): מצב מתמשך, בדרך כלל ללא כאבים, שבו השלפוחית אינה מתרוקנת לחלוטין. המטופלים עשויים עדיין להטיל שתן, אך נותרת כמות גדולה של שתן בשלפוחית (שארית שתן, לרוב מעל 300 מ"ל).

שאלה 2: מדוע ערמונית מוגדלת מובילה לאצירת שתן?

הערמונית (פרוסטטה) מקיפה את השופכה. כשהיא גדלה, היא יוצרת חסימה – המסה הפיזית של הרקמה מצר את חלל השופכה. עם הזמן, שריר השלפוחית (דטרוסור) עלול להימתח יתר על המידה או להיחלש, ובהדרגה לא מצליח לייצר מספיק לחץ כדי להתגבר על החסימה.

שאלה 3: מהם גורמי הסיכון העיקריים לפיתוח אצירת שתן?

על פי ההנחיות הקליניות, המנבאים המשמעותיים ביותר הם:

• גיל: גברים מעל גיל 70 נמצאים בסיכון גבוה משמעותית.

• נפח ערמונית גדול.

• חומרת התסמינים בדרכי השתן התחתונות: מטופלים עם זרם חלש ותחושת התרוקנות לא מלאה נמצאים בסיכון גבוה יותר.

הגדלת הערמונית יכולה להקשות על פינוי של השתן מהשלפוחית, בו הוא נאגר. כתוצאה מכך, תיתכן דליפת שתן, תחושת התרוקנות לא מלאה ופגיעה באיכות החיים

שאלה 4: מהם ה"טריגרים" (הגורמים המעוררים) לאצירת שתן?

חסימה במוצא השלפוחית עקב ערמונית מוגדלת היא הסיבה העיקרית, אך לרוב המצב מתפרץ בעקבות אירועים ספציפיים:

• זיהום בדרכי השתן (UTI)

• הרדמה (אלחוש)

• צריכת אלכוהול

• עצירות

  
  

שאלה 5: האם יש תרופות שעלולות לגרום לאצירת שתן?

חלק מהתרופות עלולות לגרום לאצירת שתן כתופעת לוואי:

• אנטי-כולינרגיות: (לדוגמה: תרופות פסיכיאטריות מסוימות).

• סימפטומימטיות: (לדוגמה: טיפות אף).

• אופיאודים: (משככי כאבים חזקים).

  
  

שאלה 6: מה ההבדל בתלונות הקליניות בין שני המצבים?

מאפיין	אצירת שתן חריפה (AUR)	אצירת שתן כרונית (CUR)
כאב	כאב עז ומייסר באזור שמעל המפשעה.	בדרך כלל ללא כאב; תחושת "מלאות".
הטלת שתן	חוסר יכולת מוחלט להטיל שתן.	זרם חלש, היסוס, ביקורים תכופים בשירותים.
אי-נקיטת שתן	אין.	"בריחת שתן של גדישת יתר" (דליפה בלילה).
מצב כללי	מצוקה גבוהה, כאב מקומי.	עייפות/בחילות פוטנציאליות (במקרה של כשל כלייתי).

שאלה 7: אילו בדיקות אבחנתיות נחוצות?

האיגודים האמריקאי (AUA) והאירופי (EAU) ממליצים על:

• בדיקה גופנית: בדיקה רקטלית דיגיטלית להערכת גודל הערמונית ושלילת ממאירות.

• שארית שתן: נמדדת באמצעות אולטרסאונד כדי לכמת את כמות השתן שנותרה.

• בדיקת שתן: לשלילת זיהום או דם בשתן (המטוריה).

• קריאטינין בדם: חובה במקרים של אצירה כרונית כדי לבדוק פגיעה כלייתית.

• בדיקת PSA: להערכת הסיכון להתקדמות הגדלה שפירה של הערמונית (נמדד לאחר חלוף השלב החריף).

שאלה 8: מהו הטיפול הראשוני באצירת שתן חריפה?

העדיפות המיידית היא ניקוז השתן (דה-קומפרסיה).

• קטטריזציה: הכנסת קטטר לשופכה היא הסטנדרט. אם לא מצליחים, מוחדר קטטר סופרא-פובי (דרך הבטן).

• טיפול בחוסמי אלפא: מומלץ להתחיל מיד בטיפול תרופתי (כגון טמסולוסין/אומניק).

• ניסיון גמילה מקטטר (TWOC): לאחר מספר ימים של טיפול תרופתי, מסירים את הקטטר לבדיקה אם המטופל יכול להטיל שתן עצמאית. סיכויי ההצלחה גבוהים משמעותית עם טיפול תרופתי. לציין במקרים מסויימים לא ניתן להסיר קטטר, ההחלטה תתקבל על ידי האורולוג המטפל.

שאלה 9: מתי מומלץ לבצע ניתוח?

ניתוח מומלץ אם:

• המטופל נכשל בניסיון הגמילה מהקטטר (TWOC).

• קיימים זיהומים חוזרים בדרכי השתן או אבנים בשלפוחית.

• ישנה המטוריה (דם בשתן) חוזרת ומתמשכת.

• קיימת פגיעה בכליות (אי-ספיקת כליות).

• במצבי אצירה כרונית עם שארית שתן גבוהה ושלפוחית מתפקדת, הניתוח נועד למנוע פגיעה נוספת בשלפוחית ובכליות.

• הליכים נפוצים: TURP (כריתה דרך השופכה) לערמוניות קטנות, או HoLEP (קילוף בלייזר) לערמוניות בינוניות וגדולות.

האורולוג מוביל את האבחנה ואת הטיפול בערמונית מוגדלת ובבעיות הכרוכות בה, אך מעורבות רציפה של נפרולוג ודיאטנית יכולה לשפר את תוצאות הטיפול ולמנוע סיבוכים. ד״ר גרמן קריידרמן

שאלה 10: מדוע אצירת שתן כרונית נחשבת ל"שקטה אך מסוכנת"?

באצירה כרונית, השלפוחית יכולה להכיל 1–2 ליטרים של שתן מבלי שהמטופל יחוש כאב. לחץ זה עלול לחזור אחורה לכליות (הידרונפרוזיס). יש לעקוב אחרי המטופלים מחשש להשתנה מרובה לאחר חסימה (Post-Obstructive Diuresis) – מצב שבו הכליות מייצרות כמויות עצומות של שתן מיד לאחר הכנסת הקטטר, דבר שעלול להוביל להפרעות אלקטרוליטים מסכנות חיים.

גישה רב-תחומית (Multidisciplinary Approach)

בניהול ערמונית מוגדלת ואצירת שתן, גישה של צוות מומחים היא חיונית, במיוחד כשהמצב משפיע על הכליות או על המטבוליזם הכללי:

1. האורולוג: "אדריכל" הטיפול

• התערבות ראשונית: ביצוע ניקוז חירום וקביעת סיבת האצירה.

• מומחיות באבחון: ביצוע ציסטוסקופיה ובדיקה אורודינמית.

• ניהול ניתוחי: ביצוע ניתוחי TURP או HoLEP אם הטיפול התרופתי נכשל.

• מעקב ארוך טווח: ניטור מדדי תסמינים (IPSS) ושארית שתן למניעת כשל של שריר השלפוחית.

  
  

2. הנפרולוג: "שומר" הכליות

• ניהול אי-ספיקת כליות: מטפל במקרים שבהם האצירה גרמה לפגיעה כלייתית.

• איזון אלקטרוליטים: ניהול המעקב לאחר ניקוז השלפוחית למניעת שינויים מסוכנים ברמות הנתרן והאשלגן.

• מחלת כליות כרונית (CKD): מתן טיפול ארוך טווח למניעת צורך בדיאליזה במקרה של נזק קבוע.

  
  

3. התזונאי: "מייעל" סגנון החיים

• מגריי שלפוחית: זיהוי והסרת גורמים תזונתיים המחמירים דחיפות ותדירות (קפאין, אלכוהול, ממתיקים מלאכותיים, מאכלים חריפים).

• ניהול נוזלים: תכנון "שתייה מתוזמנת" לשמירה על בריאות הכליות תוך הפחתת קימות בלילה (נוקטוריה).

• בריאות מטבולית: המלצה על תזונה ים-תיכונית הקשורה לבריאות טובה יותר של הערמונית.

• צריכת סיבים: הבטחת צריכת סיבים נאותה למניעת עצירות, שהיא טריגר "חבוי" משמעותי לאצירת שתן חריפה.

ניתן לקבוע תור למרפאה המשולבת, במהלכה תפגשו בפגישה אחת גם את פרופ׳ לייבה (נפרולוג מומחה), גם את ד״ר קריידרמן (אורולוג מומחה) וגם את מירב יעקובסון נפתלי (תזונאית קלינית בכירה) ותקבלו תוכנית אבחון וטיפול אחידה בטלפון (03-5560600) ובמייל (ono@meravmed.com).